<h1>העיטור אות ג' גט מיאון</h1>
<h2>דף סה.</h2>
והיכא דקידשה אביה אפילו היא קטנה בת יום אחד אינה יוצאה במיאון אלא בגט עד שתגדיל כדרבא דאמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה אפילו בחיי אביה כדפרישית בשלישות גט ויכולה לשמור את גיטה היא ובפחות מיכן אינה יודעת לשמור את גיטה. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והן (עי' נ"ט.) כבת שית לקטנה וכבר שבע לקטן וכנגדה בקטנה מתקדשת למיאון ובפחות מיכן אפילו מיאון אינה צריכה דאינה יודעת לשמור קדושיה וכל שאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן כרבי חנינא בן אנטיגנוס וכדפסקינן הגיעו לעונת נדרים נדרן נדר והקדשן הקדש. והיא שנת שתים עשרה לקטנה ושלש עשרה לקטן וכנגדן בקטנה חולצת. ורבא לטעמיה דאמר בפרק מצות חליצה (יבמות ק"ה:) עד שתגיע לעונת נדרים. ואיפסיקא הלכתא עד שתביא שתי שערות. ואיכא נוסחא דגריס איפכא בצרור וזורקו וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון ובפעוטות מתגרשת בקדושי אביה. וליתה דיש קטנה יודעת לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור קדושיה.
